העשור השלישי של רמת יוחנן 1951- 1960
קבוצה שהשתלבה במהלך השנים במארג האנושי של רמת יוחנן.
כחלק מהשתתפות הקיבוץ במאמץ הלאומי החברתי נקלטה ברמת יוחנן קבוצת נערים ונערות מיוצאי העלייה הגדולה, ושם ניתן לה –"ניות ברמה". כמה
בונים בריכת שחיה בתחילת שנות ה-50 - חממה לשחיינים אלופיםמחזורים עברו במסגרת זו, ורבים מתלמידיה נשארו במסגרת הקיבוצית והתקבלו לחברות בקיבוץ בבוא המועד.
זוהי תקופה של התפתחות והתבגרות המשק. הדור השני בקיבוץ מתחיל לשאת בעול הניהול והמנהיגות בענפי המשק –
בשדה, במטע ובענפי החי. פני הקיבוץ משתנים: נבנים מבנים חדשים למגורי חברים, לא עוד "בתי רכבת" אלא בתים משותפים עם מקבצים בני 2-3 דירות, עם חדרי שירותים. אט-אט נעלמים הצריפים והאוהלים מנופו של הקיבוץ.
בשנת 1950 נחנכת בריכת השחייה (שתעבור בעתיד עוד שיפוצים רבים).
בשנת 1958 מוקם אסם התבואות שעודו ניצב במרכז הקיבוץ עד היום (ללא שימוש).
המשק החקלאי של רמת יוחנן מתרחב, ומתקיימים ענפים רבים זה לצד זה – מכרמי ענבים למטעי אבוקדו ונשירים לצד פרדס הדרים, רפת חלב לצד עדר בשר ועדר צאן גדול, פלחה, מספוא, פרחים ומדגה (בבריכות דגים) ועוד. אחדים מאלו יצמחו וישגשגו, ואחרים ייעלמו מן התמונה בשנים הבאות, כמו גן הירק שחוסל כבר בשנת 1956.
בשנים אלו בהמות העבודה הן עדיין המכונות החשובות, למעט הטרקטורים המשמשים בעיבודי הפלחה. קציר הירק במספוא, הובלת פרי במטעים והובלת העובדים לשדה – עדיין נעשים באמצעות הבהמות – פרדות וסוסים בעלי שם ותואר, שרק בסוף העשור ילכו וייעלמו אט אט מן הנוף.
אחד האירועים החשובים – שריפת צריף חדר האוכל והמטבח, אירוע שהביא בעקבותיו מבחן לפעילות המשותפת: יותר משנה בישל המטבח מזון באתר אחד – והמזון הוסע לאתר אחר בו התקיימה האכילה (במחסן "הזרע"), עד לשיקום ובניית חדר האוכל "החדש".
לקראת סוף העשור כוללת רשימת חברי רמת יוחנן רבים מבני הדור השני, בגילאים שבין 20 ועד לגילאי 35-40 (ראשוני הבנים). בעשורים הבאים יהוו בני הקיבוץ חלק גדל והולך באוכלוסיית הקיבוץ ובמסגרת הנושאת את אחריותו על גבה.
בשנים אלו כבר יוצאים ראשוני הבנים ללימודים ממושכים (אקדמיים ואחרים) במסגרת שנדרשת כדי לקיים ולנהל את צורכי הקיבוץ, תופעה שתתרחב ותאפשר לקיחת אחריות על ההתפתחות שהזמן מביא עימו .